קיקוב נ' הכי נקי בעיר בע"מ ואח'

החלטה

1.בפניי בקשה מיום 27.1.13 לחייב המשיבים להשלים גילוי ועיון במסמכים ומענה על שאלון וחלופין, למחיקת כתב הגנה, בהמשך לגילוי ועיון ומענה חלקי שניתן על ידם.

ביה"ד בהחלטתו מ- 4.12.12 הורה על השלמת גילוי ועיון "וכו" ("ההחלטה").

עוד קודם התנהלה תכתובת עניפה, ודרישות התובעת נענו חלקית.

טוענת התובעת כי המסמכים והשאלות נוגעים בלב לבה של המחלוקת ויסייעו להוכחת טענותיה ולביה"ד לעשות משפט אמת וצדק.

התובעת מצרפת תצהירה והתכתובת בין הצדדים.

2.בתשובת הנתבעים מיום 25.2.13 עתרו לדחיית הבקשה בהיותה בקשת סרק, לא פרופורציונלית בהקפה ולא רלבנטית ברובה, מעבר לתעוד הרב שהומצא לה, בקשה שהוגשה לאחר שחלף הזמן כאמור בהחלטה, ובלא שהוגשה בקשה לאורכה.

כך, עפ"י תקנה 149 (ב) לא נטענו "טעמים מיוחדים".

לגופא, התובעת עותרת לסכומים שונים ביחסי העבודה בינה לנתבעת.

יש לבחון הרלבנטיות למבוקש ולא להפוך הבקשה למסע דיג, מה גם שעסקינן בהקפי חומר עצומים, עפ"נ שנים רבות, שספק אם ניתנים לשחזור (וגם אז בעלויות כספיות ניכרות) ולאחר שאותרו במאמץ ונמסרו לה מסמכים רבים.

בקשתה תגרום להרחבת היריעה, סרבול ועיכוב המשפט.

המשיבים מונים ביחס לכ"א מהסעיפים שנתבקשו – מדוע אין מקום להעתר לבקשה – וצרפו אף הם תצהיר הנתבע.

3.לאחר עיון בכתבי בי-דין, להלן הכרעתי, ובקציר האמר:

א.כל בקשה מקדמית ראוי היה להגישה, כמתחייב, בטרם דיון הקד"מ.

בהתאם, נקבע בהחלטה כי ניתן צו גילוי מסמכים כללי הדדי ועיון.

ב.בהתייחס לבקשה לשאלון – הליך זה אינו מקובל בביה"ד לעבודה, אלא עפ"י החלטה ספציפית.

בענייננו, לא מצאתי טעם משפטי שיצדיק בנסיבות ההליך – להעתר לבקשה.

העובדה כי הנתבעים נענו כך או אחרת לפניית ב"כ התובעת – אין בה כדי לשנות מקביעתי, שהרי עתה נתון הדבר להכרעה שבדין, ואין בבקשה מדוע תעתר עתה.

ג.באשר לדרישה למסמכים – בהנתן הטענות בכתבי התביעה, המסמכים והמענה שניתן ע"י ב"כ הנתבעים, בהנתן ההקף המתבקש, מול האיזון הראוי לרלבנטיות להליך, ולמדתיות המחויבת – אין ספק כי אין מקום להעתר לבקשה (שאינה עומדת בקריטריונים המחוייבים להליך דנא), שכל כולה הכבדה ומסע דיג, מאוד לא מידתי!

ד.אגב כך, לא נהיר מדוע יחוייבו המחזיקים בפעולה כלשהי, כמתבקש בטענות התובעת בהתייחס לתביעה שבפנינו.